1.

המילה האחרונה בפסוק הראשון של פרשת השבוע, פרשת לך-לך, נראית תמוהה מאוד. "ויאמר ד' אל אברהם: לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך." מהי המילה הזאת – 'אראך'? לו הכוונה הייתה 'אראה אותך', דהיינו- שהשם אומר לאברהם כי הוא יראה לו את ארץ ישראל, אפשר היה לכתוב: 'אראה לך', כדרך שנכתב בפרשת השבוע הבא לגבי הר המוריה בעקדת יצחק: "אל אחד ההרים אשר אומר אליך". 

בעברית פשוטה, אם מנתחים את המילה 'אראך', הפירוש הוא: אראה אותך. האם אברהם אבינו עומד פה לראווה, שכולם יראו אותו? נראה שלא! אם-כן חוזרת השאלה, מה פירוש המילה 'אראך'?

2.

סבי מורי הרב ישראל מאיר לאו שליט"א אמר, כי אולי אפשר לפרש את הפסוק באופן הבא –

שתי צורות התנהגות שונות בתכלית זו מזו מצינו אצל אברהם אבינו. בהמשך הפרשה, כשהוא יורד למצרים מחמת הרעב, שפקד את ארץ כנען, בטרם כניסתו לשם, אומר אברהם לשרה אשתו: "הנה נא ידעתי, כי אשה יפת מראה את ויכירו אותך המצרים והרגו אותי ואותך יחיו." ומשום כך הוא מתכנן כל מיני תוכניות ובלבד שלא יפגעו בהם. הוא מטמין את שרה בארגז ומבקש ממנה, שאם בכל זאת יגלו אותה, שלא תאמר שהיא אשתו, אלא אחותו… ההתנהגות של אברהם ברדתו למצרים ממש מעוררת רחמים. הוא מתחבא, הוא מחליף תעודת זהות, נורא! כמעט מיד אחרי זה בפרק י"ד 'הפליט' – הלא הוא עוג מלך הבשן בא לקריית ארבע שבחברון ומודיע לאברהם, כי לוט אחיו נפל בשבי על-ידי ארבעה מלכים אדירים – כדרלעומר וחבריו, לאחר הניצחון המוחץ שלהם נגד חמשת מלכי הכיכר – סדום, עמורה, אדמה וצביים ולשם, בלע היא צוהר. עצם זה שנכמרו רחמיו של אברהם אבינו על לוט אחיינו, שעשה לו הרבה עוגמת נפש, מילא. אבל מה התגובה של אברהם?… "וירק את חניכיו ילידי ביתו שמונה עשר ושלוש מאות וירדוף משמאל לדמשק." 'וירק' הוא לשון זירוז, הוא זירז את אנשי ביתו: אנחנו יוצאים למלחמה!… בלי טנקים או אי אלו כלי רכב ממונעים, אולי על סוסים וחמורים, רצו אברהם ואנשי ביתו ברגל מקריית ארבע בדרום יהודה עד לשמאל לדמשק, ואת כל הדרך הזאת עושה אברהם כשלצידו לא עומדים גנרלים ואנשי צבא אלא משרתים, חקלאים, עובדי אדמה. התוצאה הייתה שארבעת המלכים הללו, שזה עתה הביסו חמישה, נפלו בקרב מול אברהם, ולוט ניצל. 

איך אפשר להבין דבר כזה?! – תמה סבי מורי – אותו בן אדם שאך לפני פסוקים בודדים עמד בגבול מצרים בפני ביקורת, לא של ארבעה מלכים אלא של ארבעה שוטרים על הגבול, וכל-כך חשש לחייו עד שהיה צריך להחביא את אשתו בארגז ולתדרך אותה מה לומר באופן שבכל זאת יגלו אותה, האדם הגלותי והמפוחד הזה, שלא נעשה פתאום צעיר יותר, מגלה תעצומות נפש, נלחם בגבורה ומביס ארבעה מלכים שכבשו חמישה? כיצד ניתן ליישב את הפער הזה?!

למעשה, רימז סבי על התשובה כבר בשאלה. במקרה הראשון אברהם אכן היה אדם 'גלותי', הוא היה במנוסה על גבול מצרים, ובגולה זהו דפוס הפעולה של העם היהודי מאז ומעולם. משנים את תעודת הזהות, "אל תגידי אשתי, תגידי שאת אחותי", מתחבאים בבוידעם, במחסן, בבונקר או במקלט. כך נהג אברהם אבינו כשהיה בגלות וכך נאלצו לנהוג בניו בכל הדורות שלאחר מכן. כשאין ברירה, מתחבאים ומשנים הרגלים כדי להינצל ולהישאר בחיים. 

אבל בפרק לאחר מכן, כשאברהם כבר היה בארץ כנען, זו שהובטחה לו ע"י הקב"ה. איך שהוא שומע על כך שבן אחיו נפל בשבי, הוא לא מתעכב רגע אחד אלא רץ ומריץ את אנשי ביתו. הוא מוסר את נפשו כדי לקיים מצוות פדיון שבויים, יוצא למלחמה ומנצח.

כעת, אומר סבי מורי שליט"א, אפשר להבין כי המילה 'אראך', אכן מתפרשת מלשון 'אראה אותך'. הקב"ה אומר לאברהם: כשתגיע אל הארץ המובטחת, אני אראה אותך לעולם כולו, אני אראה לכל הדורות הבאים מי הוא אברהם אבינו האמיתי, לא זה הגלותי שחי בפחדים ומסתתר אלא אברהם הנבחר להיות אבי האומה היהודית מפני שהפיץ אמונה בבורא עולם, "ואעשה אותך לגוי גדול, ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה". 

3.

כששמעתי את הדברים מפי סבי, הוא התבטא בלשון עבר כשתיאר את דפוס ההתנהגות של העם היהודי בגלות. כניצול שואה בעצמו, הוא הרחיב לספר כיצד היהודים אי שם על אדמת נכר, במזרח אירופה, היו צריכים לברוח כדי להגן על עצמם בעודם נטולי יכולת וחסרי אמצעים להתייצב מול הסכנות להשיב מלחמה שערה. 

עד פרעות תשפ"ד איש מאיתנו לא חלם, שדברים מהסוג הזה יכולים להתרחש כאן בארץ הקודש, איש מאיתנו לא האמין שתחושת הביטחון של היהודי בארצו תהיה בשפל שכזה בעולם המודרני.

בימים שעברו התקיים בנו החלק הראשון של נבואת ירמיהו: "עת צרה היא ליעקב", מעל דרך הטבע. הבקשה שלנו אל הקב"ה היא שבימים הבאים יתקיים בנו החלק השני של הנבואה: "וממנה ייוושע", וגם הוא יתרחש בעוצמה כזאת שהיא מעל דרך הטבע. 

יהי רצון מלפניך ד' אלוקינו ואלוקי אבותינו, שתנקום נקמת דם עבדיך השפוך, תרים קרן משיחך, גלה כבוד מלכותך עלינו מהרה ותראה לעולם כולו מי הוא עם ישראל האמיתי, לא זה המפוחד והנרדף, שנכנע בכל עת ללחץ אומות העולם אלא עם הנצח המובחר והמקודש מכל העמים.